<h1>שנית</h1>
<h2>דף סז:</h2>
גרסינן בפרק האחרון דמסכת נדה אמר רב הונא אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בשלישי בשבת, (וכן) [שכן] אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת. חופפת באחד בשבת וטובלת ברביעי בשבת, [וכו'] שכן חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שני ימים [טובים] שלאחר שבת. ורב חסדא אמר "שכן" לא אמרינן היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ורב יימר אמר "שכן" נמי אמרינן, לבד מחופפת (בערב שבת) [באחד בשבת] וטובלת לחמישי דלמוצאי שני ימים אחר שבת ליתא [דהא] אפשר דחפפה בליליא וטבלה בליליא. ודרש מרימר הילכתא כרב חסדא ד"שכן" לא אמרינן היכא דאפשר לחוף בו ביום, ולא מקילינן כרב הונא. מיהו מודה רב חסדא בשני ימים טובים שלאחר מוצאי שבת דתחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שני ימים טובים לאחר שבת, והיינו קולא. ורב יימר [סבר] "שכן" אמרינן להקל, בר מחפיפת ערב שבת (עוד) לטבילה למוצאי שני ימים לאחר שבת דלא אמרינן, ובהאי חומרא הילכתא כרב יימר. ולאו היינו תרי חומרי דסתרן אהדדי. וטעמא דאינה חופפת במוצאי יום טוב מתוך שמהומה לביתה וממהרת לטבול לא חייפא שפיר. ואע"ג דדרש מרימר כותיה דר' יימר דסבר רב יימר למוצאי יום טוב אינה חופפת אלא אם כן הרחיקה טבילתה כגון מערב שבת עד מוצאי שני ימים טובים אחר שבת, לא קיימא [לן] הכי, אלא כדפסיק רבא [ס"ח ע"א] דבעינן סמוך לחפיפה טבילה. דכיון (דקימה) [דקיימא לן] דאם חפפה ונתנה תבשיל לבנה דצריכה לחוף (שיניה)
